ברטנורא על משנה תמיד ב:ב

החלו מעלין באפר. לאחר שסלקו לצדדים או לסובב אברים ופדרים שלא נתאכלו, היו מושכין את האפר במגרפות שבידם ומעלין אותו לתפוח, כמין כרי גדול של אפר שהיה באמצע המזבח צבור ועשוי כתפוח:

פעמים עליו כשלש מאות כור. גוזמא קתני, דמעולם לא הניחו להיות עליו שלש מאות כור:

וברגלים לא היו מדשנים אותו. לא היו מוציאין את הדשן לחוץ אע״פ שהוא רבה על המזבח:

מפני שהוא נוי למזבח. שיהיה נראה שקרבנות הרבה היו על גבי המזבח:

מימיו לא נתעצל. כלומר מה שהיה דשן כל כך, לא מחמת עצלות הכהנים, אלא לנוי להראות שקרבנות הרבה קרבו על גבי המזבח: