ברטנורא על משנה טהרות ט:ה

המניח זיתים בכופש. גרסינן. והוא סל גדול שמניחים בו זיתים לכמור:

שימתונו. שיתרככו ותהיה בהן לחלוחית. ויש ספרים שגורסים בכותש, שמניחים אותם במכתשת ימים רבים כדי שייעשו רפים ורכים ויהיו נוחין להכתש:

הרי אלו מוכשרים. במוחל היוצא מהן, שכבר נגמרה מלאכתן:

בית הלל אומרים אין מוכשרים. דלא נגמרה מלאכתן עדיין:

הפוצע זיתים. ממעכן בידים מסואבות:

טימאן. דידים מסואבות פוסלות את התרומה, וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. והן מוכשרים בפציעתו, דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו, שמתוך כך הן מרבים טעם: