ברטנורא על משנה טהרות י:א

הנועל בית הבד מפני הבדדין. עמי הארץ העושים מלאכה בבית הבד, וטיהרן בעל הזיתים כדי שיעשו השמן בטהרה, ונעל בית הבד בפניהם שלא יכנסו עמי הארץ לשם ושלא יצאו הם ויטמאו במגע עמי הארץ חבריהם:

והיו שם. בתוך בית הבד:

כלים טמאין מדרס. שהן אב הטומאה ומטמאין אדם בין במגע בין במשא בין בהיסט:

ר' מאיר אומר בית הבד טמא. דחיישינן שמא נטמאו בהן אותן עמי הארץ הטהורים וחזרו וטמאו את הכל, דאין חוששים ליזהר על הטומאה:

רבי יהודה אומר בית הבד טהור. דנזהרין על טומאת ודאי, הואיל וחבר זה טיהרן לכך:

ר׳ שמעון אומר אם טהורים להם. אלו הכלים. כגון שישבה עליהם אשת עם הארץ או שהיו של עם הארץ, דבעיניהן טהורין הן:

בית הבד טמא. שאין הבדדים נזהרים מליגע בהן, ואיכא למיחש שמא נטמאו:

ואם טמאין הן. כגון שידעו שישבה עליהן אשה נדה או זבה:

בית הבד טהור. דנזהרין הן:

א״ר יוסי. [ר׳ יוסי] כר׳ מאיר סבירא ליה דבית הבד טמא, אלא טעמא דר׳ מאיר משום דאין הבדדין חוששים בטומאה, ור׳ יוסי סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאין בהיסט, וחושבים שהן טהורין כל זמן שלא נגעו, הלכך בית הבד טמא, דחיישינן שמא הסיטו אע״פ שלא נגעו בהם. והלכה כר׳ יוסי: