ברטנורא על משנה סוכה א:ז

תקרה. גג העשוי מקורות או נסרים:

מעזיבה. הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:

מפקפק. סותר ומנענע כולן:

או נוטל אחת מבינתים. ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים, הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:

ר״מ אומר. לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור״מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר׳ יהודה שאמר משום בית הלל: