ברטנורא על משנה שבועות ד:א

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. דכתיב (ויקרא ה) והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים (שם י״ז]:

ולא בקרובים. דפסולי עדות נינהו, דכתיב (שם כ״ד) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים:

ולא בפסולים. כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד:

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה:

בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד מפי עצמו. אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד:

ומפי אחרים. כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות:

אינם חייבין עד שיכפרו בב״ד. דכתיב (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר׳ מאיר: