ברטנורא על משנה שבועות א:א

שבועות, שתים. כתיבי בקרא בהדיא (ויקרא ה׳:ד׳) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב. אוכל, להיטיב. לא אוכל, להרע, שמענה את עצמו. וה״ה לכל דבר שהוא הן ולאו להבא, דלהרע או להיטיב להבא משמע:

שהן ארבע. יש לרבות עוד שתים אחרים דלא כתיבי. והן, הן ולאו דלשעבר. כמו אכלתי ולא אכל, או לא אכלתי ואכל:

ידיעות הטומאה. או נפש אשר תגע בכל דבר טמא (שם), האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו:

שתים. כתיבי בקרא. דכתיב (שם) ונעלם ממנו והוא טמא, משמע שנעלמה ממנו טומאה ועל ידי אותו העלם אכל בשר קודש, הרי אחת. או נכנס למקדש, הרי שתים:

שהן ארבע. יש לרבות עוד שנים חיובים אחרים. העלם קודש, והעלם מקדש וזכור הוא את הטומאה:

יציאות השבת. הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ילפינן מקרא מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו׳ (שמות ל״ז), לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים:

שתים. אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל החפץ והוציאו, ואחת לעומד בפנים ונטל החפץ ממקומו והוציאו לחוץ:

שהן ארבע. יש להוסיף עוד שתים דהכנסה, אע״ג דלא כתיבי. שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה, כך הקפידה על ההכנסה. אחת לעומד בפנים והוציא ידו לחוץ ונטל חפץ והכניס, ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיטו לפנים והניחו:

מראות נגעים שנים. כתיבי בקרא (ויקרא י״ג), שאת ובהרת:

שהן ארבעה. תולדה דשאת ותולדה דבהרת, דלא כתיבי בקרא בהדיא: