ברטנורא על משנה שביעית ח:ד

שכרו מותר. ואין בו קדושת שביעית. ואע״ג דשביעית תופסת דמיה, האי לאו דמי שביעית הוא:

לקוט לי בו ירק. לשון מכר הוא, דמשמע לקוט לי שוויו ירק, אבל לקוט לי לשון שכירות הוא ולא לשון מכר:

ככר בפונדיון. לא שאמר לו אתן לך פונדיון, רק ככר שוה פונדיון:

כשאלקט ירקות שדה אביא לך מותר. משום דמתנת חנם יהבי זה לזה, לפי שירקות שדה מצויין:

לקח ממנו בסתם. בהקפה כדרך מוכרים בחנות:

לא ישלם לו מדמי שביעית. דהוי כסחורה: