ברטנורא על משנה סנהדרין ט:ו

הגונב את הקסוה. אחד מכלי שרת. מלשון קשות הנסך (במדבר ד׳):

והמקלל בקוסם. המברך את השם בשם עבודה זרה:

והבועל ארמית. נכרית:

קנאים פוגעים בו. המקנאים קנאתו של מקום היו הורגים אותו. והוא שתהיה הנכרית בת נכרית, ובשעת מעשה, ובפני עשרה מישראל. ואם חסר אחד מן התנאים הללו אסור להרגו. אבל ענשו מפורש על פי נביא, יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה. ומלקין אותו ארבע מלקיות מדברי סופרים, משום נדה, משום שפחה משום נכרית, משום זונה:

פרחי כהונה. בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח בהם:

בגזירין. בקעיות של עצים:

רבי עקיבא אומר בחנק. נאמר כאן (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת. ונאמר להלן (דברים י״ג:ו׳) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, מה להלן בחנק אף באן בחנק:

וחכמים אומרים בידי שמים. נאמר כאן יומת, ונאמר להלן (במדבר י״ז:כ״ח) כל הקרב הקרב אל משכן ה׳ ימות, מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. והלכה כחכמים. ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת, שהכרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי, ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום. ורש״י כתב בפרק במה מדליקין (שבת דף כ״ה) דמיתה בידי שמים ימיו נקצרים ואינו הולך ערירי, כרת אית ביה תרתי, ימיו נכרתים והולך ערירי. ומחוייבי מיתה בידי שמים שעל עסקי מקדש וקדשים הם אחד עשר, ואלו הן, האוכל טבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל תרומה, וזר וטמא וטבול יום ששמשו, ומחוסר כפורים, ומחוסר בגדים, ושלא קידש ידים ורגלים, ושתויי יין, ופרועי ראש. קצת מהם נאמר מיתה בהם בפירוש, וקצתם למדום רבותינו מפי הקבלה בגזירה שוה ובהיקש: