ברטנורא על משנה סנהדרין ט:א

ואלו הן הנשרפים. הבא על אשה ובתה. על אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו:

ובת כהן. וכן בת כהן שזנתה היא בשריפה:

יש בכלל אשה ובתה. כלומר באשה ובתה כתיבא שריפה בהדיא (ויקרא כ׳) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וגו׳ באש ישרפו, ומינה ילפינן כולהו הנך נמי, דאיתנהו בשרפה:

בתו. מאנוסתו, דלאו בת אשתו היא דלחייב עליה משום בת אשתו. דהא לאו בת אשתו היא:

בת בתו ובת בנו. שהיו לו מאנוסתו:

בת אשתו. בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו:

וחמותו. אע״ג דתנא לה רישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה, ולא מדרשא אתיא, איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיא מדרשא, תנא נמי אגב ריהטא חמותו בהדייהו:

כבש עליו. אחז ראשו של חברו ותקפו בתוך המים שלא יוכל להרים ראשו:

שיסה. גירה:

השיך. שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף של חבירו:

רבי יהודה מחייב. דסבר ארס נחש בשיניו עומד, ומכיון שהגיע שיני הנחש בבשרו של חברו הוי כאילו הרגו וחייב:

וחכמים פוטרין. דקא סברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא, הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ופטור. והלכה כחכמים:

ואמדוהו למיתה. אבל אמדוהו תחלה לחיים, אפילו לרבנן פטור:

והוקל ממה שהיה. וחזרו ואמדוהו לחיים:

שרגלים לדבר. שלא מת מחמת מכה זו: