ברטנורא על משנה פסחים ח:ה

זב שראה שתי ראיות. שטמא טומאת ז׳ ואין טעון קרבן:

שוחטין עליו. ואע״פ שלא העריב שמשו. והוא שטבל בשעת השחיטה דהא חזי למיכל לאורתא. דדוקא טמא מת שחל שביעי שלו בי״ד נדחה לפסח שני אע״ג דחזי למיכל לאורתא, כדכתיב (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ביום ההוא לא היו יכולים, הא לערב היו יכולים לאכול בפסח, ונדחו לפסח שני. אבל שאר טומאות אי חזי למיכל לאורתא שוחטים עליו ואע״פ שלא העריב שמשו:

ראה שלש. לא חזי למיכל עד דמייתי כפרה:

שוחטין עליו. אם חל שמיני שלו בערב פסח אפילו לא הביא כפרתו. והוא שנתן קרבנותיו לב״ד:

שומרת יום כנגד יום. הרואה תוך י״א יום שבין נדה לנדה דבעיא לספור יום המחרת, שוחטין עליה ביום הספירה. דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול. ואע״פ שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה:

והזבה. שראתה ג׳ ימים רצופים בתוך י״א יום וצריכה לספור ז׳ נקיים ולהביא קרבן, שוחטין עליה בשמיני: