ברטנורא על משנה פסחים ו:ו

לאוכליו ושלא לאוכליו פטור וכו׳ דהא פסח כשר הוא, דאמרינן פרק תמיד נשחט דהשוחט לפסולים ולכשרים לא פסל:

שחטו ונמצא בעל מום חייב. דשוגג הוא ולא אנוס שהיה לו [לבקרו]:

שמשכו בעלים את ידם. ממנו קודם שחיטה ונמנו על אחר:

או שמתו או שנטמאו. דעכשיו לא נתנה שבת לדחות אצלם:

פטור. שאנוס הוא, דלא היה יודע שכך הוא ולא היה לו לבדוק על כך: