ברטנורא על משנה פרה יב:ב

ספק מן הכוש ספק מן החוט כו׳ דבעינן הזאה ודאי מן האזוב, משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו:

מחברו מיצה עליו. שמא מתמצית מי חטאת של כלי אחד הלך על האחר:

הזאתו פסולה. דאי מחבירו מיצה עליו אין זו הזאה מן האזוב:

טובל ומעלה כדרכו. ולא אמרינן מתוך שנדחק בפיה לצאת שמא יחזרו המים לתוך הכלי ולא ישאר באזוב כשיעור:

ר׳ יהודה אומר הזייה ראשונה. דהזאה ראשונה לא חיישינן, אבל הזאה שניה מתוך שנדחקו לצאת וגם הזה מהם, נתמעטו ביותר וחיישינן בהזאה שניה שמא לא נשארו באזוב כשיעור. ואין הלכה כר׳ יהודה:

שלא יספג. שלא יקנח מצדדי הכלי או משוליו. דכתיב וטבל, ולא מספג:

הזאתו פסולה. דבעינן כוונת הזאה והרי לא נעשית מחשבתו:

ואפילו הן מאה. ולא בעינן הזאה בפני עצמה לכל איש ואיש או לכל כלי וכלי: