ברטנורא על משנה אהלות ח:א

יש מביאין את הטומאה. שאם האהילו על הטומאה ואדם וכלים מביאין את הטומאה על האדם והכלים, ואע״פ שלא נגעו בטומאה:

וחוצצים. אם הטומאה תחתיהן מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה. וכן אם טומאה על גבן מבחוץ, מצילין כלים שתחתיהן:

שידה. תיבה גדולה של עץ כמין ארון:

תיבה. קטנה כעין שולחנים:

מגדל. של עץ עשוי לאוצר:

כוורת הקש. קופות גדולות עשויות מקש או מערבה או כפות תמרים:

כוורת הקנים. כמין סלים עשויין מקנים:

ובור ספינה אלכסנדרית. הספינות הגדולות שמפליגים בהם בים הגדול, עושין בתוכן כלי גדול של עץ כמין בור שמשימים בו המים המתוקין הראויין לשתיה:

והן מחזיקים ארבעים סאה בלח. דכיון שהן גדולים במדה זו שוב אינן מקבלים טומאה, וחוצצים בפני הטומאה:

סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

קטבליא. עור שמציעין למטה ושוכבין עליו, וקורין לו בערבי נט״ע:

שהן עשויין אהלים. נטויין כעין אוהל. ואע״ג דיריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע״ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה:

ועדר בהמות. כשהן עומדות ולא מהלכות וראשו של זה בין רגליו של זה:

ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף. לשון מכון לשבתך (שמות ט״ו):

והעוף ששכן. שהיה קשור על הכותל או על האילן:

והעושה מקום לבינה בשבלים. שמחפה לשבלים מקום דומה לבית:

האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקת חמורים. כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים:

חוץ מן העיגול של דבילה. לפי שתחת צל עיגול של דבילה היו רגילים לישב יותר משאר אוכלים. והכי תניא בתוספתא. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי: