ברטנורא על משנה אהלות ז:ג

כולן טמאים. כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים אע״פ שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה, שסופו של מת לצאת דרך שם:

חשב להוציאו באחד מהן. אע״פ שלא נפתח:

או בחלון שיש בו ארבעה. דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת:

הציל על כל הפתחים. הנעולים:

יחשוב עד שלא ימות המת. דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא על ידי מעשה כגון נפתח:

ובית הלל אומרים אף משמת. דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא. אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו בית הלל שהם טמאים:

היה. אחד מן הפתחים סתום באבנים:

סתום. באבנים:

כשיפתח ד׳ טפחים. הוצלו שאר פתחים:

כשיתחיל. לפתוח מיד הוצלו שאר פתחים:

בפותח בתחלה. כגוז כותל. שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה: