ברטנורא על משנה אהלות יד:ה

שני זיזין זה על גבי זה. ומכוונים זה כנגד זה:

יש בהן פותח טפח. שכל אחד מן הזיזים רחבו טפח על טפח:

וביניהן פותח טפח. התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח:

וטומאה תחתיהן. תחת התחתון. כל מה שתחתיו טמא ומה שעל גביו טהור, דחוצץ בפני הטומאה:

ביניהן. אם טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא, אבל מה שתחת התחתון ושעל העליון, טהור, דחוצצים:

על גביהן. על גבי העליון. כנגד הטומאה עד הרקיע, טמא, וכל השאר טהור:

היה העליון עודף על התחתון וכו׳ תחתיהן וביניהן טמא. דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומאה ביניהן, אותו העודף שהעליון יתר על התחתון טפח מערב את הטומאה בכל מקום. אבל מה שעל העליון טהור, דחוצץ:

על גביהן. על גבי העליון:

היה העליון עודף על התחתון וכו׳ טומאה תחתיהן. תחת התחתון:

תחתיהן וביניהן טמא. דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא את הטומאה למה שתחתיו:

ביניהן. אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ תחת המותר, דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון:

רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא. דאע״ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון, הואיל ועודף עליו:

ביניהן ותחת המותר טמא. מה שבין שני הזיזין ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר, טמא:

ותחתיהן טהור. מה שתחת התחתון. דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון. והלכה כר׳ יהושע: