ברטנורא על משנה נדה ט:ו

שבעה סממנין מעבירין על הכתם. שאין הדם בטל עד שיעביר כולן עליו:

רוק תפל ומי גריסין. מפרש לקמן במתניתין:

נתר. אלו״ם בלע״ז. ומין קרקע הוא ומזהיר. ובערבי קורין לו שי״ב:

בורית. מין צמח הוא שמנקה ומטהר:

קמוניא. עשב שמיבשים אותו וטוחנים אותו ומנקין בעפרו את הידיס להעביר את הזוהמא. ובלשון גמרא קרוי שלוף דוץ:

אשלג. לא אתפרש לי:

הטבילו. לבגד שיש בו כתם קודם שהעביר עליו הסממנים הללו:

הרי זה צבע. דאי הוה דם הוה עבר:

שדיהה. נשתנה מאדמומיתו: