ברטנורא על משנה נדה ח:א

הרואה כתם. כנגד בית התורפה. בית הערוה:

טמאה. דאיכא למימר, דם מאותו מקום נפל:

על עקבה. זמנין דמתרמי ונגע באותו מקום:

ועל ראש גודלה. דבהדי דפסעה מתרמי גודל שברגלה להיות תחת אותו מקום ודם נוטף עליו:

על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה. כשאדם עומד ומחבר רגליו ושוקיו זו בזו, כל מה שמחובר מהם זו עם זו, קרוי לפנים:

מבחוץ. מכאן ומכאן:

ועל הצדדין. אחורי השוק כל גובהן כנגד העקב, ולפניו כל גובהן כנגד הרגל, קרויים צדדים:

מן החגור ולמטה. כנגד בית התורפה הוא:

אם מגיע כנגד בית התורפה. כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד, שפעמים שפושטתן מזרוע ונופל כנגד מטה:

ואם לאו. שלא כנגד בית התורפה, כגון שנמצא סמוך לכתפות:

שהוא חוזר. פעמים שראש החלוק נהפך כנגד פניה של מטה:

וכן בפוליון. מטפחת שהיא מתכסה בו: