ברטנורא על משנה נדה ה:א

יוצא דופן. אשה שפתחו [מעיה] ע״י סם והוציאו העובר לחוץ ונתרפאה:

אין יושבין עליו ימי טומאה. שבעה לזכר ושבועיים לנקבה:

וימי טהרה. ואין לה דם טוהר:

ואין חייבין עליו קרבן. של יולדת. דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת:

רבי שמעון אומר הרי זה כילוד. שנאמר [שם] ואם נקבה תלד, לרבות יוצא דופן. ואין הלכה כר׳ שמעון:

כל הנשים מיטמאות. בנדה משיצא הדם מן המקור והגיע לבית החיצון, ואע״ג דהעמידוהו כותלי בית הרחם ולא פירש לחוץ. דכתיב [שפ ט״ו] דם יהיה זובה בבשרה, מלמד שמטמאה אע״פ שעדיין הוא בבשרה. ובית החיצון מקרי מקום שהאבר דש בו בשעת ביאה:

אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ. דכתיב בזב [שם] איש כי יהיה זב מבשרו, עד שתצא זובו מבשרו. ובבעל קרי כתיב (שם כב) אשר תצא ממנו שכבת זרע: