ברטנורא על משנה נדה ג:ז

המפלת ליום ארבעים. לטבילתה:

אינה חוששת לולד. שלא נגמרה יצירתו עד שיכלו כל ארבעים יום:

ולנדה. כשתראה, תהא נדה, דלמא ליכא ולד ואין כאן ימי טוהר:

יום ארבעים ואחד תשב לזכר. שבעה ימי טומאה. אפילו בלידה יבישתא שאינה נדה. אבל שבועים דנקבה, אינה יושבת, כדקתני טעמא שיצירת נקבה לשמונים ואחד. ואין הלכה כר׳ ישמעאל:

וחכמים אומרים כו׳ חכמים היינו תנא קמא, אלא משום דמסתבר טעמיה דרבי ישמעאל טפי מדתנא קמא, הדר רבי ושנאה בלשון חכמים, לאשמעינן דהלכה כסתם ראשון, ואף על פי שמחלוקת רבי ישמעאל בצדו: