ברטנורא על משנה נדה ב:ו

חמשה דמים טמאים. דשתי פעמים כתיב דמיה בקרא בטומאת דמים שבאשה, (ויקרא כ׳:י״ח,) והיא גילתה את מקור דמיה, (שם י״ב) וטהרה ממקור דמיה, ומיעוט דמיה שנים, הרי ארבעה דמים. אודם, וקרן כרכום, ומימי אדמה, ומזוג. והשחור בכלל אדום הוא, והכי אמרינן בגמרא, האי שחור אדום הוא, אלא שלקה:

וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום. לשון כי קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט):

וכמימי אדמה. כולן מפרש להן לקמן במתניתין:

וכמזוג. כיין אדום המזוג במים:

כמימי תלתן. מים ששורין בהן תלתן. פינקיריק״ו בלע״ז:

וכמימי בשר צלי. מוחל היוצא מבשר צלוי:

ובית הלל מטהרין. ושלש מחלוקות בדבר. תנא קמא דאמר חמשה דמים טמאים ותו לא, סבירא ליה דמימי תלתן ומי בשר צלי תולין, לא אוכלין ולא שורפין. ובית שמאי מטמאין, ושורפים עליהם תרומה וקדשים. ובית הלל מטהרין לגמרי. והלכה כתנא קמא, דתולין:

עקביא בן מהללאל מטמא. דסבירא ליה האי ירוק כקרן כרכום הוא, אלא שלקה. וירוק דמטמא עקביא בן מהללאל, דהיינו כמראה אתרוג, ולא כמראה כרתי, שאינו נוטה לאדמימות כלל:

וחכמים מטהרים. ושלש מחלוקות נמי בירוק, תנא קמא סבר תולין לא אוכלים ולא שורפים, ועקביא בן מהללאל מטמא ושורפים, וחכמים מטהרין ואוכלים. והלכה כתנא קמא:

אם אינו מטמא משום כתם. להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה:

מטמא משום משקה. וחשוב הוא דם להכשיר הזרעים לקבל טומאה ככל שאר דם. שהוא אחד מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:

לא כך ולא כך. לא מטמא משום כתם, ולא מכשיר את הזרעים. והלכה כר׳ יוסי, והוא חכמים דפליגי אעקביא: