ברטנורא על משנה נגעים ט:ג

אמרו לו למה. יסגיר הא אי אפשר להוולד לו סימן טומאה:

לגדל שער אין ראויה. דכף היד אינו מגדל שער לעולם:

לפשיון אינה פושה. דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר:

למחיה אינה מטמא. דהא תנן בשני סימנים בשער לבן ובפשיון, ולא במחיה:

שמא תכנוס. כגריס, וכשיראנה הכהן בסוף שבוע יפטור אותו, ולאחר הפטור תחזור ותפשה בתוך השחין שמקומו כסלע, ויחליט:

אמרו לו הרי מקומה כגריס. כלומר, ואם היה מקום הצרבת כגריס בלבד והבהרת בתוכה, למה יסגיר, והלא אין שייך לומר כאן שמא תכנוס ותפשה:

אמר להן לא שמעתי. כלומר גם זה יסגיר, אבל לא שמעתי בו טעם:

אלמד בו. תרשני שאלמד בדין זה דבר:

אם לקיים דברי חכמים הן. אם תמצא טעם לקיים דברי חכמים שאמרו שטעון הסגר, אמור, אבל ללמד שאינו טעון הסגר לא תאמר, שאיני מניח מה שקבלתי מרבותי ושומע ממך:

שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. ששחין פושה לשחין. וכן הלכה: