ברטנורא על משנה נגעים ו:ה

בהרת כגריס. מרובע ורצועה של בשר חי ברוחב כעדשה מקפת אותה מסביב, ולחוץ לאותו בשר חי מקפת בהרת כגריס מסביב, והרי יש כאן שתי בהרות, אחת פנימית ואחת חיצונה, ומחיה מפסקת ביניהן סביב:

הפנימית להסגיר. דאין לה מחיה באמצעה:

והחיצונה להחליט. דמחיה המקפת לפנימית סימן טומאה לחיצונה, שהרי היא מבוצרת באמצעה:

שהבהרת בתוכה. לפי שהבהרת לתוכה אינה חשובה סימן טומאה לחיצונה, דבעינן מבוצרת, נגע מכאן ונגע מכאן ומחיה באמצע, [בלי הפסק דבר אחר בתוך המחיה], והכא יש כאן נגע ומחיה ונגע ומחיה ונגע. ואין הלכה כר׳ יוסי:

נתמעטה המחיה. שפשתה הבהרת עליה:

והלכה לה. או שהלכה לה כולה:

אם מבפנים היא כלתה. שבהרת הפנימית כיסתה המחיה:

סימן פשיון לפנימית. ומחליטה, שהרי פשתה מבחוץ:

והחיצונה טהורה. שהלכה מחיתה או נתמעטה מכעדשה:

אם מבחוץ. שהבהרת החיצונה כיסתה המחיה:

החיצונה טהורה. שנתמעטה מחיתה או הלכה, ופשיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכה:

והפנימית להסגיר. שהנגע עמד בעיניו:

בין כך ובין כך. בין כלתה מבפנים בין כלתה מבחוץ:

טהור. שכשם שאם פשתה החיצונה למחיה שבתוכה אינו פשיון, כך כשפשתה הפנימית למחיה שבתוך הבהרת החיצונה אינו פשיון. והלכה כר׳ עקיבא: