ברטנורא על משנה נגעים י:י

הקרחת והגבחת. שתיהן בראש, אלא שמשיפוע קדקוד ולאחוריו קרוי קרחת, משיפוע קדקוד כלפי פניו קרוי גבחת, כדתנן בסמוך. ואינם כנתקים, שהנתק חוזר ומגדל שער, והקרחת והגבחת אינן חוזרין ומגדלין שער:

מיטמאות בשני שבועות. דכתיב (ויקרא י״ג:מ״ג) כמראה צרעת עור בשר, מה עור בשר בשני שבועות, אף כאן בשני שבועות:

ובמחיה ובפשיון. דכתיב [שם] צרעת פורחת היא בקרחתו. צרעת, מלמד שמטמאה במחיה. פורחת, מלמד שמטמאה בפשיון. היא, מלמד שאינה מיטמאה בשער לבן:

נשם. סם שהאוכלו אינו מגדל שער, והסך בו אינו מגדל שער:

מכה שאינה ראויה לגדל שער. כגון מכה גדולה שהבשר נעשה צלקת:

פיקה של צואר. היא חוליא הראשונה של צואר:

ואין פושות מזו לזו. מקרחת לגבחת ומגבחת לקרחת.

אם יש שער. מפסיק ביניהן בין קרחת לגבחת. ואין הלכה כרבי יהודה: