ברטנורא על משנה מקואות ט:ה

והמור. מוסקו בלע״ז. ויש ספרים גורסים וחמר:

דרגש. מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כ״ג:מ״א) דרגשין:

על הנקיים חוצצין. משום דקפדי עליהן:

בלוסין. מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול [שבת דף ע״ו] עיסה בלוסה:

אינן חוצצין. דלא קפדי עליה. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני:

איכוף. כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא:

זקקים. נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה (דף ס׳):

אינו חוצץ. שאין מקפידין על הלכלוך:

עד כאיסר האיטלקי. שהוא רוחב כארבעה גרגרי שעורה, חוצץ. פחות מכאן, אינו חוצץ. ות״ק לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא: