ברטנורא על משנה מקואות י:א

כל ידות הכלים. כגון יד הקרדום וכיוצא בה שהכניסה בברזל:

שלא כדרכה. בעיקום:

ולא מירקן. לא גמר הכנסתן. לשון ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל״ב]:

או שמירקן. שגמר הכנסתן ונשברו:

כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל. דכל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפילו מכניסו כולו, עד שיטנו:

בלא הזיבורית. שלא הטביל בית ידו, או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו. ולהכי קרו ליה זבורית, שאינו עיקרו של כלי. ואין המים באין בהן עד שיטנו על צדו. וכל הני דמתניתין כולהו טעמא [כדי] שיבואו המים בכולן:

קלמרין. כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר״ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד: