ברטנורא על משנה מנחות ט:ז

פר הבא על כל המצות. על אחת מכל המצות. כגון הורו ב״ד שחלב מותר. וזהו פר העלם דבר של צבור שבמקרא, וסמיכה כתיבא ביה (ויקרא ד׳:ט״ו) וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר, ושלשה מזקני ב״ד היו סומכין עליו:

ושעיר המשתלח. לעזאזל, כתיב ביה (שם ט״ז) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי:

שעירי עבודה זרה. דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו כו׳. ואין הלכה כר׳ שמעון:

כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. דעיקר סמיכה בקרבן יחיד הוא דכתיבא (שם ג׳) וסמך ידו על ראש קרבנו:

היורש סומך. אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים ומת, בנו סומך עליו:

ומביא נסכים. של קרבן:

וממיר. אם המירה בבהמה אחרת, תמורתו חלה עליה ושתיהן קדושות כאילו המירה אביו: