ברטנורא על משנה מנחות ח:ד

שלשה זיתים. שלש פעמים בשנה מלקטים את הזיתים. ובהן שלש שמנים, בכל פעם יש שלשה מינים שמן:

הזית הראשון. פעם ראשונה שמלקט:

מגרגרו בראש הזית. מלקט גרגרים שהן בראש הזית, שהן מתבשלים תחלה לפי שהחמה זורחת עליהן ומבשלתן:

לתוך הסל. ומסתנן ויוצא והכלי תחת הסל לקבל השמן:

רבי יהודה אומר סביבות דופני הסל. נותן את הזיתים והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא מזוקק. שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל. אבל לא יתנם בשולי הסל, מפני שמתערב בו שמן ושמרים ויוצאים ונמצא שמן עכור. והשמן הזב מאליו בלא שום טעינה נקרא שמן ראשון של הזית הראשון:

טען בקורה. זיתים שבסל:

רבי יהודה אומר באבנים. ולא בקורה. שהקורה כבדה ומוציאה את השמרים:

חזר וטחן. ברחים, את הזיתים שתחת הקורה, וטוען אח״כ הקורה:

הראשון למנורה. דבעינן שמן זית זך:

והשאר כשר למנחות. דלא כתיב בהו זך:

הזית השני. פעם שניה כשמלקט את שנמצאים מבושלים עתה:

מגרגרו בראש הגג. מלקט הגרגרין הסמוכים לגג. שזיתיהן היו סמוכים לגגותיהן, ואותן מתבשלים בשניה:

הראשון. שיצא קודם טעינה, כשר למנורה:

הזית השלישי. שמתלקט פעם שלישית, אין מתבשלים לעולם כל צרכן, שהן ענפים שתחת הגג שאין חמה מגעת בהם:

עוטנו. לשון מעטן של זיתים, שהיא הגומא שמניחים בה הזיתים כדי שיתעפשו שם. ולשון מקרא הוא, עטיניו מלאו חלב (איוב כ״א:כ״ד):

שילקה. שיתעפש:

ומנגבו בראש הגג. דמתוך שהוא צבור ומכונס במקום אחד ארבעה וחמשה ימים זב מאליו מוהל שאינו יפה, לפיכך צריך לנגבו: