ברטנורא על משנה מנחות יא:ז

על פתח הבית. אצל פתח ההיכל בכניסתו. ולא היו מניחים שם אלא להראות שמעלין בקודש, דעכשיו מניחין על של שיש ומיד נושאן להיכל ומסדרן על של זהב של משה:

ועל של זהב ביציאתו. עד שיוקטרו בזיכים, כדקתני לקמן במתניתין:

המכניסים עומדים בצפון. דהכי עדיף טפי דאותן שמסדרים העבודה יהיו בצפון:

אלו מושכין. ועד שלא יגביהו מן השלחן אלו מניחין:

אפילו אלו נוטלין. ואלו עצמן מניחין אחר שנטלו:

אף זו היתה תמיד. דסבר ר׳ יוסי דאין תמיד אלא שלא ילין שלחן לילה אחד בלא לחם:

והחלות מתחלקות לכהנים. משמר היוצא חולק עם משמר הנכנס:

חל יום הכיפורים להיות בשבת. שדין לחם הפנים לאכלו באותו שבת שנוטלים אותו מעל השלחן, ועכשיו אין יכולים לאכלו מפני התענית:

החלות מתחלקות לערב. ואין ממתינים לחלקו למחר מפני שנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק:

השעיר. של מוסף שהוא חטאת ונאכל לכהנים:

נאכל לערב. בלילי שבת. שזמנו ליום ולילה עד חצות. ואע״פ שאין יכולים לבשלו בשבת ולא ביום הכיפורים:

הבבליים. כהנים שעלו מבבל. ובגמרא מפרש דלא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו. ועל שם ששונאים תלמידי חכמים שבארץ ישראל את הבבליים, קראו לאלכסנדריים שעושים מעשה רעבתנות בבליים:

היו אוכלין אותו חי. כשחל יום הכיפורים להיות בערב שבת:

מפני שדעתן יפה. ואינן קצים לאכול הבשר כשהוא חי: