ברטנורא על משנה מגילה ב:ד

הכל כשרים לקרות את המגילה. הכל לאתויי נשים:

חוץ מחרש. מתניתין ר׳ יוסי היא דאמר הקורא ולא השמיע לאזניו לא יצא:

ר״י מכשיר בקטן. ואין הלכה כר׳ יהודה:

אין קורין את המגילה. שחייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולקראה ביום. וקריאה של יום לא תהא אלא לאחר הנץ החמה, דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים:

ולא מלין. דכתיב (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול:

ולא טובלין ולא מזין. דכתיב בהזאה (במדבר י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, והוקשה טבילה להזאה. ודוקא כשטובל בז׳ אמרינן דאין טובלין אלא ביום, ולא אמרינן משחשיכה בתחילת שביעי ראוי לטבול, אע״ג דלילה תחלת היום הוא. אבל משעבר יום ז׳ מותר לטבול בלילה:

שומרת יום כנגד יום. בי״א ימים שבין נדה לנדה. אם ראתה יום א׳ שומרת יום מחרתו וטובלת באותו יום עצמו משתנץ החמה:

משעלה עמוד השחר כשר. דמשעלה עמוד השחר אקרי יום, דכתיב בספר עזרא (נחמיה ד׳:ט״ו) ואנחנו עושים במלאכה [וגו׳] מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וכתיב בתריה והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה. ולא אמרו עד הנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה, לפי שאין הכל בקיאין כשיעלה עמוד השחר: