ברטנורא על משנה מגילה ב:א

הקורא את המגלה למפרע לא יצא. דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים, מה עשיית הימים א״א למפרע, דא״א שיהא חמשה עשר קודם ארבעה עשר, אף זכירה שהיא קריאת המגילה, למפרע לא:

קראה על פה. לא יצא. כתיב הכא נזכרים, וכתיב התם (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר:

קראה תרגום בכל לשון לא יצא. הכי קאמר, עברי שקראה תרגום ואינו מבין בל׳ תרגום, או בכל שאר לשון שאינו מבין, לא יצא:

אבל קורין אותה ללועזות בלעז. באותו לשון שהם מבינים. ובלבד שתהא כתובה באותו לשון, שלא יהא קורא על פה:

והלועז ששמע אשורית יצא. ויונית הרי הוא כאשורית לדין זה. אלא שכבר אבד אותו לשון היוני ונשתכח כדכתבינן לעיל: