ברטנורא על משנה מכות ב:ב

זרק את האבן לרשות הרבים. ואע״ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור. דכתיב (דברים י״ט:ה׳) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:

אם יש רשות לניזק. שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

מה חטיבת עצים רשות. דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:

יצא האב הרודה את בנו. דמצוה קא עביד: