ברטנורא על משנה מכשירין ד:ה

הנתזין. ממנה לחוץ:

והצפין. למעלה ויצאו לחוץ. כולהו אינן בכי יותן, לפי שהן שלא לרצון, וכן המים שבתוכה:

נטלה לשפכן. שלא שפכן במקומן, אלא נטל העריבה לשפוך המים במקום אחר, הרי הן בכי יותן, דלרצון הן הואיל ולא שפכן מיד שם במקומן:

ובית הלל אומרים. כיון שלא הניחן שם אלא נטלה לשפכן, אינן בכי יותן:

הניחה. אם הניח את העריבה מתחילה כדי שירד הדלף לתוכה:

אלו ואלו. בית שמאי ובית הלל מודים שאף על פי שנטלה אח״כ ושפכה, הרי הן בכי יותן, הואיל וכבר חישב עליהן:

מים העולים בידיו. שמכבס בהן, ניחא ליה:

ברגליו. לא ניחא ליה:

אא״כ נטנפו רגליו. הוו בכי יותן. מידי דהוה אממלא בחבית דלעיל, דמים העולים אחריה בכי יותן, כדפרישנא לעיל, לפי שאי אפשר למים ליכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה: