ברטנורא על משנה מכשירין ג:ב

חבית. של חרס, או של כלי אבן הרכים שהן כחרס. אבל שאר כלים לא בלעי כל כך עד שיהיו הפירות שבתוכן שואבים:

שאבו. נתלחלחו הפירות ומשקה טופח עליהן:

הכי גרסינן, ושאר כל המשקים טהורים. שאר שבעה משקים המכשירים לקבל טומאה, טהורים הפירות שבתוך החבית אם נתלחלחו מהן. דדוקא מים ויין וחומץ שהן דקים וצלולים, הן נבלעין בחבית מפני דקותן, והפירות שואבים מהן. אבל שמן דבש חלב דם טל, הן עבין, ומפני עוביין אינן יכולין להבלע בתוך הכלי כל כך עד שיהיו הפירות שבתוך החבית שואבים מהן, הלכך אינן בכי יותן:

שאין הקטנית שואבת. כגון פולים ואפונים וכיוצא בהן. ואין הלכה כר׳ נחמיה: