ברטנורא על משנה כלאים ח:ה

פרוטיות. מין פרדות שאין אדם יכול לעמוד [עליהן] ולברר ע״י סימנים איזה מהם אמו חמור ואיזה מהם אמו סוס, הלכך אסורין זה עם זה:

והרמך מותר. שכולם מין אחד ואמם סוס, ובלשון ערבי קורין לסוסיא נקבה רמ״ך, ודומה לו בני הרמכים:

אדני השדה. חיה הגדלה בשדות, וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה ידוע, והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ, וצורתו צורת אדם בפרצוף וידים ורגלים ואין כל בריה רשאה לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו. וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד, ואליו רמז באיוב כי עם אבני השדה בריתך:

מטמא באהל כאדם. דכתיב (במדבר י״ט:ט״ז) וכל אשר יגע על פני השדה, באדם שגדל בשדה:

הקופד. שרץ שגופו מלא קוצים וכשאדם נוגע בו כופל עצמו ומכניס ידיו ורגליו בבטנו ונעשה ככדור, וקורין לו בלע״ז אריצ״ו:

חולדת הסניים. חולדה הגדלה בסנה:

כזית במשא. דמספקא להו אם מין חיה ומטמאה נבלתו בכזית ומטמאה נמי טומאה חמורה במשא לטמא אדם לטמא בגדים כנבלת בהמה טמאה, או מין שרץ הוא ומטמא בכעדשה אבל אינו מטמא במשא כנבלת בהמה אלא במגע כשרץ. ואין הלכה כר׳ יוסי לא באדני השדה ולא בחולדת הסנאים: