ברטנורא על משנה כלאים ז:ב

המבריך שלש גפנים. דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות מגפן אחת חופר בארץ ומשכיב הזמורה תחת הקרקע באותה גומא ומוציא ראשה מצד אחר ונעשית גפן, נמצא משלש גפנים עושים ששה. וה״ה דהוי מצי למתני (המרכיב) [צ״ל המבריך] שתי גפנים משלש דבהכי הוו כרם דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב:

ועקריהן נראין. שלא השכיב כל הגפן בקרקע (דא״כ) [צ״ל דאל״כ] לא היו שלש עושים שש גפנים אלא שהניח העיקר ועשה מגפן אחת שתי גפנים:

אם יש. בין גפן לגפן, לא פחות מארבעה ולא יותר משמנה מצטרפים, ואע״פ ששתים יונקות משרש אחד חשבינן כשתי גפנים:

גפן שיבשה אסורה. אסור לזרוע בתוך עבודתה משום מראית העין, ואם זרע אינה מקדשת. ולא מבעיא בחורף שאסור לזרוע תחתיה דאיכא למיחש למראית העין שכל הגפנים נראים כיבשים, אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה אסור, משום דגם בקיץ איכא גפנים שנושרין עליהן ונראין כיבשים והן אינן יבשים:

צמר גפן. מוך שקורין קוטו״ן ואילן שלו דומה לגפן, אסור ואינו מקדש לפי שאינו מין זרעים:

אף על גבי הגפן. אם זרעו על גבי גפן המוברכת בקרקע ואין על גבה עפר ג״ט אסור ואינו מקדש. ואין הלכה כר״מ ולא כר׳ אלעזר בר׳ צדוק שאמר משמו: