ברטנורא על משנה כלים כח:ז

שלש על שלש שאמרו. דמיטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבילה:

חוץ מן המלל. מה שמשייר האורג בראש הבגד כשיעור שתי אצבעות, והוא ענף של בגד, קרוי מלל. וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב, אין מצטרף לאריג. ורבותי מפרשים מלל, מה שמולל וכופל התופר מקום החתך, מפני החוטים שדרכן לצאת שלא יצאו ותתקלקל התפירה:

מכוונת. והמלל בכלל:

טלייה על הבגד מרוח אחת. מטלית שהיא טמאה מדרס ותפר אותה על הבגד באמצעו מרוח אחת, ומשלש רוחות תלויה ואינה מחוברת בבגד:

אינו חיבור. ואין הבגד טמא מדרס:

משתי רוחות זו כנגד זו. כגון שהיא תפורה מזרח ומערב, ודרום וצפון אינה תפורה. או איפכא. הרי זה חיבור והבגד טמא מדרס:

כמין גאם. שתפורה מזרח ודרום, או מערב וצפון:

במה דברים אמורים. דלא הוי חיבור אלא בשתי רוחות זו כנגד זו:

בטלית. שאינה דרך מלבוש אלא שכורכה עליו בלבד:

אבל בחלוק. שלובשים אותו, לעולם הוי חיבור, אא״כ תפורה השפה העליונה. והלכה כחכמים: