ברטנורא על משנה כלים כ:א

הכרים. עשויין למלאותן צמר או נוצה, ואדם נותנן תחת מראשותיו:

והכסתות. כמו כרים הן, אלא שהן ארוכים וגדולים וכל גופו של אדם שוכב עליהן:

מרצופין. כמין שקים של עור גדולים שנותנים בהן סחורות שמוליכין בספינות:

הרי אלו טמאים מדרס. דכל הני עבידי נמי לשכיבה:

קלוסטור. כמין סל וכפיפה שתולין בפי הבהמה, ונותנים בה מספוא ושעורים והבהמה אוכלת כשהיא מהלכת:

תורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן שם כל חפציו:

כריתית. שק של עור קטן:

רבצל. חמת קטן של עור שמשימים בו בשמים:

מזודה. כלי שנותנים בו צידה לדרך. תרגום צידה זוודין:

הרי אלו טמאים מדרס. כל אלו השנויים במשנה, אם יש בכולן השיעור המפורש בהן או יותר, מטמאין מדרס, דמשמשין שכיבה עם מלאכתן. אבל בפחות מכשיעור המפורש בהן לא:

נפחתו טהורין. שכל אלו עשויין לקבל, שהקיבול ההוא מכינם ומזמינם להיות ראויין למשכב ומושב, וכשנפחת בטל העיקר שהוא הקיבול שבעבורו היה קרוי כלי.

ובטלה הטפלה. שהיא טומאת מדרס: