ברטנורא על משנה כלים טו:א

כלי עץ. משנה זו שנויה למעלה בפרק ב׳, והדר תניא הכא משום דינא דכלי עץ וכלי עור דבעי לאורויי בהו בהנך פרקין:

השידה. כמין ארון:

והתיבה. תיבת השולחנין:

והמגדל. בית האוצר של עץ. בלע״ז ארמריא״ו, ובערבי אלמנס״ר:

וכוורת הקש. חשובה ככלי עץ, לפי שעשויה מזנבות השבולין שהן קשין:

ובור ספינה אלכסנדרית. ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול, קרויה ספינה אלכסנדרית, לפי שאין פורשים בים מארץ ישראל לאלכסנדריא אלא בספינה גדולה. ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויין לשתיה, עושים בספינות גדולות כעין בור של עץ וממלאים אותו מים מתוקין הראויין לשתיה:

שיש להם שולים. שאין תחתיהן חד מלמטה, אלא רחב ויושב על הקרקע:

כורים. ששים סאה:

ביבש. כגון התבואה וזרעונים ופירות:

טהורין. דאתקש כלי עץ וכלי עור, לשק המיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא, לפי שגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו מלא ישבר:

בין מקבלים בין שאינן מקבלים. בין שמקבלין יותר מארבעים סאה, בין שאין מקבלין אלא פחות:

דרדור עגלה. חבית של עץ עגולה עשויה לוחות, כעין אותן שעושין בארץ רומ״י. ואע״פ שהיא גדולה, כיון שהיא לעגלה, מיטלטלת מלאה וריקנית, דסבר האי תנא טלטול על ידי שוורים שמיה טלטול:

וקסטות המלכים. כמין מגדל של עץ עשוי חדרים חדרים, שנותנים בו מיני מאכל וכלים של משקה. והמלכים מוליכין אותו בעגלה שהולכים בה:

ועריבת העבדנים. עריבה של עץ שהעבדנים שורין בה עורותיהן:

אע״פ שמקבלין טמאין. כלומר, אע״פ שמקבלין מ׳ סאה או יותר:

טמאין. כדמפרש טעמא, שאין מיטלטלים אלא במה שבתוכן, כשהן מלאים דרכן ליטלטל:

עריבת בעל הבית. לר׳ מאיר טמאה, דהוא טהורין קחשיב, למימרא דהני דוקא טהורין, והשאר טמאין. לר׳ יהודה טהורה, דר׳ יהודה טמאים קחשיב, למימרא דהני דוקא טמאין, והשאר טהורין. והלכה כרבי יהודה: