ברטנורא על משנה כלים יד:ד

העול של מתכת טמא. דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה:

קטרב. שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר. ורמב״ם פירש, שהקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו:

והכנפיים. הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל:

המקבלות את הרצועות. כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות, הן טמאים, שחשובין כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ:

והברזל שתחת צוארי בהמה. קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב:

הסומך. יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך:

מחגר. חבל שקושרים תחת צואר השור. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד [של ברזל] שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול:

תמחויות. כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות:

ענבל. הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג:

צנורא. אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול:

ומסמר המחבר את כולם. כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין: