ברטנורא על משנה כלים יא:ח

קסדא. כובע נחשת שנותנים אנשי המלחמה על ראשן:

ולחיים. טסין של ברזל שנותנים על לחייהן:

אם יש בהן בית קיבול מים. ששותין בהם מים במלחמה:

כידון. רומח קטן שביד השרים והמלכים:

ניקון. כמו קינון. לשון ומשקל קינו (שמואל ב׳ כ״א). והוא הברזל שבתוך הרומח:

מגפיים. בתי שוקים של ברזל שנושאין אנשי המלחמה:

תכשיטי נשים. אף על פי שאין עשויין למלאכה אלא לנוי, מרבינן להו מקרא דכתיב (במדבר ל״א) וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים:

עיר של זהב. כמין עטרה נותנות הנשים בראשן עשויה כצורת ירושלים:

קטליות. חוטים של זהב שנותנות סביב הצואר. ומפני שהאשה חונקת עצמה בהן כדי שתיראה בעלת בשר, לכך נקראים קטליות:

ונזמים. יש מהן נזמי האף ויש מהן נזמי האוזן:

בחוט של פשתן. שהיו החוליות נקובות ומלאו מהן החוט:

החוליות טמאות. דכל חדא באנפי נפשא חשיבא כלי מעשה:

של אבנים. שהיו מרגליות ואבנים נקובות ומלאו מהן החוט:

טמא. החוט, הואיל ושל מתכת הוא:

כמלוא צואר קטנה. כמלוא צואר של בת קטנה: