ברטנורא על משנה עירובין ח:י

ביב. חריץ העשוי כדי שיקלחו המים [ששופכין] בחצר לרה״ר. והוא קמור במשך ד׳ אמות לרה״ר, דבד׳ אמות יש שיעור לבלוע בהן סאתים מים שאדם מסתפק בכל יום:

שופכין לתוכו. דתיימי מיא ואין יוצאין לרשות הרבים:

לא ישפוך על פי הביב. דכיון דבגויה שפיך מקלחי להדיא ונפקי לרשות הרבים והרואה אומר ששפכן סמוך ליציאתו לרשות הרבים. והלכה כחכמים:

מצטרפין לד׳ אמות. אם יש בחצר עם האכסדרה ד׳ אמות על ד׳ אמות מצטרפין, ומותר לשפוך לתוכה מים ואין צריך עוקה: