ברטנורא על משנה עירובין ו:ז

האחין השותפין. הכי קאמר האחין שאוכלין על שלחן אביהם והשותפים האוכלים על שלחן אחד. ואוכלין על שלחן אביהם לאו דוקא, אלא נוטלין מזונותיהן מבית אביהן ואוכלין אותם כל אחד בביתו. וכן השותפין עושים מלאכה אצל בעל הבית אחד בשותפות ונוטלין מזונותיהם מבעל הבית ומוליכין לאכול בבתיהם:

וישנים בבתיהם. והם ואביהם [ואחרים] דרים בחצר אחד:

צריכין עירוב לכל אחד ואחד. אם רוצים לערב עם אנשי חצרן:

מבטל את רשותו. צריך לבטל את רשותו:

אימתי בזמן שמוליכין את עירובן. לתתו לאחד מבתי שאר בני החצר, דהואיל והוזקקו לעירוב ושאר דיורין אסרי אינהו נמי אסרי וצריכין כולן ליתן פת בעירוב הואיל וחלוקין דיוריהן בלינה וגם אין אוכלין על שלחן אביהן ממש אלא כל אחד נוטל פרנסתו ואוכל בביתו:

אבל אם היה עירוב. כל החצר בא לבית אביהן, שלא הוזקקו לעירוב, שבית שמניחין בו העירוב א״צ ליתן פת:

או שאין עמהן דיורין. אחרים, שאין דיורין מזקיקים אותם לעירוב א״צ לערב דכיחידים דמו: