ברטנורא על משנה עירובין ד:ו

היו שנים. עומדים רחוק זה מזה שש אמות דמובלעין ב׳ אמות של כל אחד לתוך של חבירו, מביאין ואוכלין בתוך שתי אמות. ובלבד שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם כלום ויוציא לשם פתו או חפציו:

והאמצעי מובלע ביניהם. שתי אמותיו בתוך של זה ושתי אמותיו בתוך של זה. הוא מותר עם כל אחד, פונה לכאן ומשתמש עם זה ופונה לכאן ומשתמש עם זה:

לג׳ חצרות. והם זו אצל זו:

פתוחות לרשות הרבים. דכל אחת רשות לעצמה ואין להם דריסת הרגל זו על זו, דהשתא אינן אוסרות זו על זו:

עירבו שתיהן עם האמצעית היא מותרת עמהן וכו׳ ורבנן אפליגו עליה דר״ש בהא ואמרי כולן אסורות זו בזו. והשתא קאמר להו ר״ש והלא זה הדבר שהיו ג׳ והאמצעי מובלע בינתיים ואתם מודים שהוא מותר עמהן והם מותרים עמו דומה לג׳ חצרות, ואמאי קמפלגיתו עלי בג׳ חצירות, ואמרי ליה רבנן התם בשלש חצירות מתוך שמרובים הם שתים החיצונות האסורות זו בזו יבואו להוציא מזו לזו, והאמצעית לא יהבה אדעתה ולא מדכרא להו, דאמרי שמא אחד מדיורי האמצעית שמותר בזו ובזו הוא שמוציא. אבל הכא בג׳ אנשים אי אתי חד משני החיצונים לאפוקי לתוך ב׳ אמות של החיצון האחר, האמצעי יהיב אדעתיה ומדכר ליה. והלכה כר״ש בשלש חצירות שב׳ החיצונות בלבד אסורות זו עם זו: