ברטנורא על משנה עדיות ד:יא

ואח״כ בא לארץ. שאין נזירות נוהגת אלא בארץ, משום טומאת ארץ העמים. ומי שנדר נזירות בחוץ לארץ מחייבין אותו לעלות לארץ ישראל ולהיות נוהג שם נזירותו:

נזיר שלשים יום. קנסינן ליה שיקיים סתם נזירות בא״י, שהוא שלשים יום:

נזיר בתחילה. צריך לנהוג בא״י כמנין הימים שנדר בנזירות. והימים שנהג נזירות בחוץ לארץ כאילו לא נהג בהם נזירות כלל:

אלו מעידין שנדר שתים. שתי נזירות:

ואלו מעידין שנדר חמש. באותה שעה שאתם אומרים שנדר שתים אנו מעידים שנדר חמש נזיריות. והוא אומר שלא נדר כלל:

נחלקה העדות. הואיל ומכחישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין כאן עדות כלל:

ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים. ויהיה נזיר שתים: