ברטנורא על משנה חולין ט:ב

אלו שעורותיהן. מטמאין כבשרן:

ועור חזיר של ישוב. מפני שהוא רך ואוכלין אותו:

אף עור חזיר הבר. דסבר האי נמי רכיך. ואין הלכה כר׳ יהודה:

חטוטרת של גמל הרכה. כל זמן שלא טען משאוי:

עגל הרך. כל זמן שהוא יונק:

ועור הפרסות. כשחותכין הרגלים, והוא רך:

בית הבושת. בית הרחם של נקבה:

ועור שתחת האליה. עור הזנב מתחת מקום שאין שער, מפני שהוא רך:

האנקה. ריצ״ו:

והלטאה. לויירד״א:

חומט. לומג״ה:

הלטאה כחולדה. עורה חלוק מבשרה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

וכולן שעיבדן. כל אלו שאמרו שהן מטמאים כבשר, אם עיבדן נעשו עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:

או שהלך בהן. ששטחן כדי להלוך בהן, שהוא קצת עיבודן:

חוץ מעור האדם. דבר תורה עור האדם לאחר שעיבדו טהור, ומה טעם אמרו עור האדם שעיבדו טמא, גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין למטה לישב ולשכב עליהן:

יש להן עורות. ואין אחד מהן שיהיה עורו מטמא כבשרו. ודלא כת״ק דחשיב ארבעה מהן שעורותיהן כבשרן. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי: