ברטנורא על משנה חלה ב:ה

אינה חלה. דראשית עריסותיכם כתיב:

וגזל ביד כהן. וצריך להחזירה לבעלים, שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה:

העיסה עצמה. שהפריש חלתה קמח חייבת בחלה:

והקמח. שבא ליד כהן בתורת חלה:

אם יש בו כשעור. חמשת רבעים קמח, חייבת בחלה:

ואסורה לזרים. כל הקמח שבא ליד כהן, וחומרא בעלמא הוא, לפי שראו שבא ליד כהן שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:

וקפשה זקן זר. חטפה זקן זר ואכלה:

קלקל לעצמו. דאכלה ואיענש:

ותיקן לאחרים. שאחרים אוכלין ותולין בו, ומוצאים פתח להתיר, לפי שראוהו שאכל: