ברטנורא על משנה ביכורים ג:יב

כספר תורה. כלומר וס״ת נמי הוי כמו בכורים לדין זה דבעל חוב נוטל בחובו ואשה בכתובתה. פי׳ אחר וס״ת ומותר לקנות בהם ספר תורה. ואע״ג דתנא בהמה טמאה. אצטריך למתני ס״ת דלא תימא כל הני נהי דלא חזו לאכילה. חזו לשכר שיבא לידי אכילה. אבל ספר תורה דלא חזי לשכר שיבוא לידי אכילה לפי שאין מוכרין ס״ת, אימא לא, קמ״ל:

אין נותנים אלא לחבר בטובה. אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר שאוכל חוליו בטהרה ונותן אותם לו בטובה בתורת חסד ונדבה ואינו רשאי לקנות בהן דבר ואף לא ליתנן לכהן שאינו חבר דכיון שאין עושין בהן עבודה חיישינן דלמא לא מיזדהר בהו:

נותנים אותם לאנשי משמר. ובין חבר ובין שאינו חבר מחלקין אותם ביניהם:

כקדשי מקדש. כשאר קדשי מזבח. ואע״פ שאין עושין בהם עבודה הואיל ומכניסים אותם לעזרה מזדהרי בהו ולא אתו למכלינהו בטומאה. והלכה כחכמים: