ברטנורא על משנה בכורות ח:ד

שתי נשים. של איש אחד, וילדו שני זכרים במחבוא, שנתערבו:

אם לכהן אחד נתן. פדיון שניהם, יחזיר לו הכהן חמש סלעים, הואיל ומת בתוך שלשים ואיגלאי מלתא דנפל הוא ושלא כדין שקל:

אין יכול להוציא מידם. דכל חד וחד מדחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי:

או שני זכרים ונקבה. ילדו הנשים שלו במחבוא:

נותן חמש סלעים לכהן. דממה נפשך חד הוי בכור, אם האחת ילדה שני זכרים האחד בכור, ואם האחת ילדה זכר ונקבה, נמצא שחברתה ילדה זכר לבדו והוא בכור, ואותו שעם הנקבה פטור שמא נקבה יצאה ראשון:

אין לכהן כלום. דאיכא למימר הנקבות יצאו תחלה ואין כאן בכור:

האב פטור. דמצי למימר בן המבכרת מת:

נתנו עד שלא חלקו כו׳ כדפרישנא לעיל. והלכה כר׳ יהודה:

זכר ונקבה. יש לומר אותה שלא בכרה ילדה הנקבה ואין כאן בכור: