ברטנורא על משנה בכורות ו:ג

חורוד. כמין טיפין לבנות בעין. תרגום לבן, חיור:

והמים. היורדים אל העין ומונעים הראות:

הקבועים. אתרווייהו קאי, אחורוד והמים:

בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום. בכל כ״ז יום שהוא שליש הזמן של שמונים יום בקירוב בודקים אותו אם הלך החורוד. ואם הלך, אע״פ שחזר, מונין לו שמונים יום מיום שחזר. ואין החורוד קבוע עד שיעמוד שמונים יום. ואי לא בדקוהו בתוך שמונים יום, אע״פ שנמצא החורוד שם ביום שמונים לא הוי מום, דשמא בינתיים הלך וחזר. והלכה כר׳ חנניה בן אנטיגנוס:

אלו הן המים הקבועים. כלומר במאי ידעינן אי קבועים או עוברים:

אכל לח ויבש של גשמים. אם האכילוהו לרפואה תבן וחציר שקורין פיינ״ו בלע״ז:

לח. הגדל באדר וחצי ניסן:

ויבש. הגדל באלול וחצי תשרי:

של גשמים. היינו שגדל בשדה בית הבעל. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אכל לח ויבש של גשמים הרי זה מום, של בית השלחין אינו מום. ודגשמים נמי, אכל יבש ואח״כ אכל לח אינו מום, עד שיאכל יבש אחר הלח:

של בית השלחין. ארץ הצריכה להשקות לא הוי רפואה, ולא בדקינן ביה:

אכל יבש ואחר כך לח. לרפואה, אין זו רפואתו ואע״פ שלא נתרפא בכך אינו מום:

עד שיאכל יבש אחר הלח. זו היא דרך רפואתו, תבן וחציר הגדל באדר וחצי ניסן מאכילין אותו באדר וחצי ניסן, ותבן וחציר הגדל באלול וחצי תשרי מאכילין אותו באלול וחצי תשרי. דלא שחטינן ליה עד שיעברו עליו כל ימי הקיץ ויבדוק בשניהם, ואם לא נתרפא הוי מום. וצריך שיאכל מהם לא פחות מכגרוגרת בכל סעודה וסעודה כל שלשה חדשים בתחלת הסעודה ולאחר ששתה, ולא יהיה כפות בשעה שאוכל העשבים הללו לרפואה, ולא יהיה יחידי אלא עם חבריו, בשדה ולא בתוך העיר. ואם שלמו כל התנאים הללו ולא נתרפא הוי מום ושוחטין עליו: