ברטנורא על משנה בכורות ו:י

יבלת פורו״ש בלע״ז. ואפילו היא בלובן שבעין, ויש בה שער, הרי זה מום:

ושנפגם עצם ידו. שניכר המום. ולעיל איירי בשנשבר:

ושנפסק עצמו שבפיו. שהשינים קבועות בו. ולמעלה מן החוטין קא מיירי. דאי חוטין גופייהו, דהיינו השינים עצמן שבאמצע הפה, הא תנן לעיל דאפילו נפגמו או נגממו הוי מום:

עינו אחת גדולה. כשל עגל:

ואחת קטנה. כשל אווז:

במראה. שנראה לכל שזו גדולה מזו:

אבל לא במדה. שאם אינו ניכר אלא במדה, אינו מום:

ולא הודו לו חכמים. לרבי יהודה. והלכה כחכמים: